תוגת הישראליות

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

הבמאי רם לוי לוקח על עצמו להציג את החברה הישראלית מתוכה ולא כצופה מן הצד. סרטיו של לוי, חתן פרס ישראל לטלוויזיה לשנת 1993, חודרים אל תוך ההוויה הישראלית, חושפים אותה במערומיה ולא משאירים ולו פירצה אחת לבריחה. אולי כי אין לאן לברוח.

הדרמות שיצר לוי אינן יצירות טלויזיוניות בהגדרה, אך מצאו עצמן משוייכות לז'אנר והוקרנו בשעתן על המסך הקטן. ייתכן שבאופיין, סיפורים קטנים ואנושיים ארוגים ביד אמן בתוך התמונה המורכבת הזאת ששמה ישראל, הן אכן מתאימות יותר לטלוויזיה, אך כיצירות בעלות אמירות חברתיות-תרבותיות ולעיתים אף פוליטיות, אין ספק שהיה מגיע להן מקום של כבוד בקולנוע. גם זה הבינלאומי.



מימין למטה – רם לוי ותמונות מתוך הסרטים (צילום רם לוי: רחל הירש. צילומי סרטים: מיכאל מרגוליס)

בפרוייקט משותף של הערוץ הראשון, יחד עם NMC יונייטד, האוזן השלישית וקרן הקולנוע הישראלי, נשלפו מארכיון הטלוויזיה הממלכתית חמישה סרטים של רם לוי ויצאו במארז מהודר, המופץ על ידי האוזן השלישית. הסרטים – לחם, כתר בראש, אינדיאני בשמש, הכלה וצייד הפרפרים, חירבת חיזעה – לא נבחרו באקראי. הם מייצגים נאמנה את עבודתו של לוי, שראייתו אינה מסומאת על ידי נורמות חברתיות. להיפך, הוא רוכב עליהן על מנת להפריכן וכדי להציג לצופה את האמת החשופה והמוצקה – לא סקסית ולא הולכת לשום מקום.

היוזמה המבורכת של הוצאתם מחדש של חמשת הסרטים, (ניתן להשיג במארז כפול בחנויות האוזן השלישית), מעניקה לצופים הישראלים, הזדמנות נוספת ליהנות מיצירות עוצמתיות, מטרידות וריאליסטיות, המתארות ללא התייפיפויות מיותרות את המציאות הישראלית.

לחם 1986

בעיניה של מי שהיתה בת 5 כשהסרט נוצר, לחם נראה כהצצה דרך חור המנעול לתקופה שהיתה כאן (ועדיין?) עד לאחרונה, ועם זאת כל כך רחוקה מאיתנו בצבעוניות ובמרקם האנושי.

בלי ציפויי הפלסטיק של היום, רם לוי חושף בפנינו באופן הכנה והגולמי ביותר את סיפורה של משפחה בעיירת פיתוח בדרום הארץ, שכל חייה תלויים באב המשפחה שזה עתה איבד את עבודתו במאפייה, לאחר 20 שנות עבודה וללא פיצויים. הפועלים יוצאים להפגין נגד הגזרה, אך שלמה מסתגר בביתו ונועל עמו את בני הבית.

הצעקה שחותמת את הסרט, מבטאת את הכאב והדחק המתוארים לכל אורכו, ומשאירה את הצופה המום ומטולטל אל מול מסר חברתי נוקב, אך בעיקר מול הפחד המצמית שזה יכול לקרות לכל אחד. גם לו. גם היום. שחקנים: רמי דנון, שמיל בן ארי, משה איבגי ואתי אנקרי.
מומלץ לצפות עם אחד מזקני השבט

כתר בראש 1989

הסרט מתאר את דוד המלך כגבר מזדקן ותשוש, שענייני הממלכה מעייפים אותו. בטרם יפרוש הוא מתחבט למי יוריש את המלכות: לאדוניה בנו ההולל, או לשלמה בנו המוצלח.

חצר המלכות כמרקחה. שתי חבורות של תככנים מנוסים נאבקות על ליבו של המלך הזקן, אך דוד נצמד לכסא הרם. מסרב להיפרד ממנעמיו. מחייו. אלגוריה חריפה על שלטון, שררה, זקנה ושיגרה.

הזִקנה המודחקת והאופורטוניסטים שמריחים אותה, משחקים תפקיד מרכזי בכתר בראש ומציגים את הצביעות וההתחסדות של מי שנושא עיניו אל הכתר, רק למען היוקרה שבמעמד ולא למען מטרה נשגבת או אידיאליסטית. קצת כמו הפוליטיקאים הישראלים. שחקנים: דב רייזר, רמי ברוך ויעקב כהן.
מומלץ לצפות לאחר קריאת מלכים א' תוך כדי שתיית שיכר

אינדיאני בשמש 1981

הסרט הוא עיבוד לסיפור של אדם ברוך ז"ל. דורון נשר בתפקיד חייל תל אביבי משועמם ואדיש נדרש להוביל לכלא את "האינדיאני", חייל ממוצא הודי-קוצ'יני עצום מימדים, שתקן ובלתי צפוי. מסיע אותם נהג דברן ומלא חיים. בדרך מתפתחת ביניהם מערכת יחסים המובילה למותחן אפלולי ומצמרר.

אינדיאני בשמש מתאר מערכת קשרים חברתיים הנרקמים לאיטם, נהרסים ונבנים מחדש. את הסרט מלווה מוזיקה יוונית, הודית ועיראקית, שמהווה הקבלה לקיבוץ הגלויות הישראלי, עם המתחים העדתיים והתרבותיים שבו. שחקנים: דורון נשר, אלברט אילוז, רמי דנון ומשה איבגי.
מומלץ לצפות תוך כדי פיצוח גרעינים שחורים ושתיית בירה נשר

הכלה וצייד הפרפרים 1974

ציורים של יוסל ברגנר ונגינת תרגילים בחליל (של שם טוב לוי) פותחים את הכלה וצייד הפרפרים – דרמה סוריאליסטית עם גילה אלמגור יוסי בנאי ז"ל.

טקסטים הזויים, תפאורה תלושה מהמציאות, דמויות דימיוניות ופסקול מקסים הופכים את הסרט הזה לאגדה אוורירית אך ללא קצוות פרומים, על כלה שברחה מחתונתה, ופוגשת באקראי אדם המסתובב בגן ציבורי בימי רביעי בין ארבע לשש, עם רשת גדולה ללכידת פרפרים. השניים מפטפטים, רומזים, מתגרים זה בזו ומנסים להתקרב, עד הסוף המפתיע והנוגה. שחקנים: גילה אלמגור ויוסי בנאי ז"ל.
מומלץ לצפות במיטה בשבת בבוקר

חירבת חיזעה 1978

זה הסרט שחותם את מארז הסרטים, עורר את הסערה הציבורית הגדולה ביותר בתולדות הטלויזיה הישראלית ושודר רק לאחר מאבק קשה.

סוף מלחמת השחרור. כיתת חיילים מקבלת משימה: לכבוש את כפר חירבת חיזעה, להעמיס את תושביו על משאית ולשלוח אותם מעבר לגבול. המשימה נראית קלה. אין לוחמים ערבים, רק נשים, זקנים וילדים. נשמע מוכר? כן. התמונות הללו מלוות אותנו גם שנים אחר כך בשתי האינתיפאדות האחרונות. סרט מטריד וקשה לצפיה, אך הכרחי.

בחירבת חיזעה רם לוי שוב מטפל בנושא שאנחנו מעדיפים לטאטא. הגנה עצמית על קיומנו או היטפלות לאוכלוסיה חלשה. שחקנים: גידי גוב, דליק ווליניץ ותושבי הכפרים מידיה, נעלין, חירבתא, בית עור וצפא.
מומלץ לצפות בעיניים פקוחות לרווחה

הסרטים נצפו באדיבות האוזן השלישית. לאתר»

הכתבות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter ובפייסבוק